מונחת בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.
נגד המשיב הוגש כתב אישום, האוחז שני אישומים שונים:
על פי האמור בעובדות האישום הראשון, ביום 15.10.2011, שהה המשיב ביציע 5 באצטדיון וסרמיל בבאר שבע. במהלך המשחק שנערך בין קבוצת הפועל באר שבע למכבי חיפה, הוציא המשיב מתחתוניו רימון גז מדמיע והשליכו לעבר שחקני הכדורגל שהיו על המגרש ולעבר יציע האוהדים. כתוצאה מכך אוהדים שהיו במגרש סבלו משאיפת הגז, נוצרה בהלה והמשחק הופסק. בשל מעשיו אלו, יוחסו למשיב עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין וכן מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(5) לחוק הנ"ל.
על פי האמור באישום השני, ביום 25.09.2011, שעה שהסתיים משחק הכדורגל בין הפועל באר שבע למכבי ת"א, פגש הנאשם במתלונן, יונתן כהן, השליך לעברו צעיף בוער אשר גרם לו לכוויה, ובהמשך, בצוותא חדא עם אחרים, תקף אותו ע"י כך שזרק לעברו אבן, וביחד עם האחרים, הכה אותו בבעיטות ובאגרופים.
במהלך הדיון שנערך בפני ביום 26.10.11, חלקה ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לשני האישומים, וזאת בשים לב להבהרת ב"כ המבקשת, לפיה את הגדרת "הנשק" זו מבקשת לבסס על פי האמור בסעיף 144(ג)(2) לחוק העונשין לפיו נשק הינו: "כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אביזר ותחמושת לכלי כאמור, ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מיכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי הירייה".
ביחס לאישום הראשון טוענת ב"כ המשיב כי אין בחומר הראיות חוות דעת של מז"פ או כל מומחה אחר לפיה הרימון אשר נזרק ע"י המשיב הינו רימון גז מדמיע. כך גם לא קיימת בתיק חוות דעת ראשונית אשר תצביע על היותו של החפץ שנזרק ע"י המשיב כגז מדמיע.
עוד זו הוסיפה, כי בהינתן שבמהלך המשחק ובסמוך למעשה המשיב נזרקו אף רימוני עשן, אין לפסול כי החפץ אותו השליך המשיב הינו רימון עשן, אשר על פי הפסיקה נקבע כי איננו "נשק". בהקשר להשלכת החפצים הנוספים אל עבר קו הדשא טוענת ב"כ המשיב כי המשטרה לא עשתה די באיתורם של אותם משליכי חפצים או באיסופם של החפצים הנוספים באופן שלא ניתן לומר בוודאות הנדרשת כי דווקא החפץ אותו השליך המשיב ולא אחרים, הם אלו שגרמו לתחושת המחנק ולבהלה כמפורט לעיל.
זאת ועוד, גם אם מראיות אחרות הקיימות בתיק ניתן להוכיח כי החפץ אותו זרק המשיב הכיל גז מדמיע, עדיין לא ניתן לשלול כי המדובר במיכל גז מדמיע אשר הוחרג מהגדרת "כלי הנשק", וזאת כאמור בסיפא של הסעיף עליו מבקשת המדינה להוכיח כי מדובר בגז מדמיע.
ביחס לאישום השני טוענת ב"כ המשיב כי נוכח התנהלות מסדר הזיהוי שנערך לחברתו של המתלונן, אין ליתן לו משקל רב, וזאת בשים לב לכך ששעה שנערך לה מסדר זיהוי תמונות לראשונה, זו לא זיהתה את המשיב, ורק לאחר מכן זו מבקשת להציג בשנית את התמונות ומצביעה על המשיב כמי שהיה מעורב בתקיפה. כך גם זו טוענת כי אין ליתן משקל רב לדברי המתלונן, שכן זה נוקב בשמו של המשיב לא מתוך זה שזיהה אותו אלא מתוך זה שנוכחים במקום צעקו את שמו של המשיב.
מנגד, ב"כ המבקשת, מבססת את הראיות לכאורה על הודאתו של המשיב, בכך שזרק "רימון", המשיב אף משחזר את האירוע ומביע חרטה. אשר להיות החפץ שנזרק רימון מסוג גז מדמיע, זו מציינת כי נוכח העובדה כי כמות העשן שנפלטה ממנו הביאה לנזק לאנשים רבים, יש להניח כי אין המדובר בגז מדמיע מהסוג שהוחרג בחוק העונשין. זו מפנה לפסיקת בית המשפט המחוזי במסגרת ת.פ. 478/04 (ירושלים), שם נקבע כי רימון גז מדמיע כדוגמת האמור בכתב האישום הינו נשק.
אשר לאישום השני, לדברי ב"כ המבקשת, בתיק קיימות הודעות המתלונן, אשר יודע לכנות את המשיב בשמו וכן למסדר הזיהוי של חברתו של המתלונן, אשר לאחר שהשוטר מציג לה את כל שמונה התמונות בפעם השנייה, מזהה היא את המשיב בבירור.
ביחס למסוכנות הנשקפת מן המשיב, זו מציינת כי אין לראות במעשיו משובת נעורים או מעשה קונדס. מעשי המשיב הביאו לבהלה ברחבי המגרש ויכלו בקלות להביא לאסון. כן זו מפנה למב"דים הקיימים בעניינו וכן להרשעה מן העת האחרונה שעניינה עבירת רכוש.
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים וקראתי את חומר הראיות שהובא לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה, אך עם חולשה בצידן, באופן שיש בחולשה זו להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וזאת בהצטרף לנתונים נוספים עליהם אעמוד בהמשך.
בפתח הדברים, ולשם ביסוס החלטה זו נדמה כי אין מחלוקת שרימון עשן אינו עונה על ההגדרה של "נשק", בעוד רימון מסוג גז מדמיע נכנס לכנפי הגדרת "נשק", וזאת כאמור על פי קביעת בית המשפט המחוזי ירושלים בת.פ. 478/04 אשר אושרה ע"י בית המשפט העליון.
צודקת ב"כ המשיב, כי "דרך המלך" בהוכחת קיומו של חפץ מסוים ככזה העונה על הגדרת "נשק" הינה באמצעות חוות דעת של מומחה. זה יכול בין היתר ללמד כי החפץ הנו רימון תקני מסוג רימון עשן או רימון גז מדמיע. כך זה יכול ללמד על אופן הפעולה של הרימון, אופן קילוח החומר הפעיל שבו, האם זה קולח בצירוף עשן אם לאו (במידה ומדובר ברימון מסוג גז מדמיע), יכולותיו של החפץ להזיק, וסוגיות נוספות אשר כאמור עומדות בליבת השאלה האם כלי חפץ מסוים הנו נשק.
תמהני מדוע כתב אישום זה הוגש מבלי שחוות דעת שכזו לא נמצאת בתיק, ואף לא חוות דעת ראשונית ביחס לחפץ שהושלך. לציין כי בתיק אף לא קיימים צילומים של אותו חפץ שהושלך ואף לא חלקים של אותו חפץ, כך שניתן היה ללמוד מהם כי מדובר ברימון מסוג גז מדמיע תקני, אשר נקבע לגביו שזה עונה על הגדרת "כלי נשק". בעניין זה, נדמה כי הימנעותה של המבקשת מלדאוג לקיומה של חוות דעת שכזו, פוגעת עד מאוד ביכולתה להוכיח כי מדובר ברימון מסוג גז מדמיע העונה להגדרת נשק ולא ברימון עשן. לציין כי הואיל ולכאורה מדובר ברימון מדמיע תקני, הרי שלצורך קבלת חוות דעת ראשונית לא היה נדרש מן המבקשת רבות לצורך הכנתה אלא רק ציון הדבר בהסתמך על צילום השרידים או הכיתוב שנמצא עליהם.
משלא קיימת בתיק חוות דעת, מנסה ב"כ המבקשת באופן מלאכותי להוכיח כי מדובר ברימון מסוג גז מדמיע, וזאת בשים לב להשפעה הניכרת שהייתה לחומר שדלף מאותו חפץ, באופן שיש בו כדי לשלול היותו מיכל גז מדמיע, אשר הוחרג מהגדרת ה"נשק". המדובר בניסיון, אשר בכל הכבוד, אין בו כדי לבסס את הרכיב השלילי בהגדרת מיכל גז מדמיע ומוטב היה כי חלף ניסיונות אלו, תדאג המבקשת מבעוד מועד להימצאותה של חוות דעת כנדרש. הדברים מקבלים משנה תוקף שכן בסמוך להשכלת הרימון המיוחס למשיב, הושלכו לעבר המגרש רימוני עשן נוספים באופן שישנו קושי ל"דלות את המוץ מן התבן" ולייחס את ההשפעה על האוהדים אך ורק לאותו חפץ שהשליך המשיב.
לא אקבע העדרן של ראיות לכאורה וזאת בהינתן קיומן של ראיות לכאורה נסיבתיות אשר יכולות להיחשב גם לצורך הליך המעצר ככאלה המקימות ראיות לכאורה, אם כי המדובר ברף עוצמתי נמוך. ביחס לכך, המדובר בראש ובראשונה בדברים אותם מוסר המשיב בהודעתו מיום 16.10.11, בהם זה מתאר במפורש כי לקח "רימון", תוך שהוא מציין כי לצורך השלכתו היה זקוק למשוך את הנצרה, ואף משרטט שירטוט אשר עולה בקנה אחד עם תיאור של רימון (בין אם עשן ובין אם גז מדמיע ולא עם מיכל גז מדמיע).
תיאור זה יחד עם ההשפעה המיידית אותה מתאר המשיב שהייתה להשלכת הרימון "החומר נכנס לי לגרון והתחלתי להקיא וראיתי אנשים עם עיניים אדומות..." ובהמשך מציין כי מהחפץ שזרק נפלט עשן מחניק, ובשים לב ליתר העדויות הקימות לגבי ההשפעה שהייתה לחומר שדלף מאותו החפץ, יש בהם כדי ללמדנו שאין המדובר במיכל גז מדמיע אשר להשפעתו לא נלווית דליפת עשן כמתואר וממילא מפחיתה הסיכוי כי דובר ברימון עשן בלבד.